(אם אתה, או מישהו שאת.ה מכיר.ה מתמודד עם דכאון, דעו שיש מה לעשות! דכאון זו מחלה עם אחוזי ריפוי גבוהים מאוד. בתחתית העמוד יש כמה דרכים להעזר)
עקדת אברהם.
ויאמר גבר אל אברהם: קח לך את ציפור נפשך יחידך אשר אהבת, הילד שהיית, הגבר שהיית יכול להיות - ותהרוג אותו.
ונתנו לנו את הפריבילגיה להיהרג בקרב, וכדי להיות מסוגלים להיהרג בקרב, היינו צריכים להרוג את הילד שהיינו, הגבר שהיינו יכולים להיות. חנקנו את החלומות, ואת הדמעות. וכבדנו את אבינו כשחרט על לוח לבנו דברתו: לא תבכה. לא תבכה. לא תבכה.
ובשוך הקרבות שלחו אותנו אל שוחות התעסוקה, שדות מוקשי המשרד. שם הרגנו את נפשנו, מכרנו את חלומותינו תמורת לחם. את עצמנו עקדנו, את הילד שבנו עקדנו - על מזבח המלחמה והקפיטליזם.
ובתמורה הבטיחו ארץ פוריה, אישה שתספק את כל רצונותינו. גרמו לנו להאמין בפנטזיה אינפנטילית של אשה שנותנת הכל ולא דורשת דבר. ותקרא היא את פנינו ותדע את מאווינו, תנחמנו, תכילנו, לא תבקש שנחלוק בשום עבודת בית, בשום ילד. לא תבקר, לא תחמיץ פניה, תעריץ ורק תרצה עוד, הו כן, עוד. תעשה הכל כדי שנחזור גם מחר אל תופת התלוש, לדפוק שעון, לפקוד עונש. שפחה למאווינו. אפשר לקרוא לזה פורנוגרפיה של חיי משפחה.
וכדי להמשיך סתמנו, הדחקנו, שכחנו, דיכאנו. התמכרנו לאלימות קטנה, כסף גדול, מסכים שחורים וצווארונים לבנים - כל דבר שיסיח אותנו מהבלתי נסבל; להיות לרגע עם הזימזום האינסופי שמתחת להכל שאומר זה.לא.צריך.להיות.ככה.
ובסוף מת יצחק, וכשמת הילד - נולד הדכאון.
וכשנולד לנו ילד בשר ודם, נתנו לו כל מה שיש לנו וכך גם בו זרענו שלכת; דכאון שעובר מדור לדור של גברים שלא רוצים לדבר על זה. צייתנו לציווי ותעקוד את בנך, כפי שעקדו אותך, ואת אבות אבותיך לפניך.
ובמקרה הטוב הדכאון הנסתר המתפקד, הפך לדכאון גלוי לא מתפקד. מרד בשורותינו. ככה אי אפשר להמשיך. עמדנו על סף תהום ובחירה לפנינו: התאבדות פיזית של הגוף הבוגר או תחייה נפשית של החלומות הפגיעים, הרכים.
והמחיר: כאב. כדי לצאת מגיא צלמוות צריך לעבור דרכו.
ההתמכרויות צריכות להפסיק ובמקומם יבואו גלים של כאב לא ממוסך.
המחיר: לשטוף צלחות. לטאטא.
להסכים שלא יכילו אותנו באופן מוחלט.
לא לנתק מגע מהאויב שהוא חבר, מהאשה שהיא עזר גם כשהיא נגדך.
מוות לפורנוגרפיה של חיי המשפחה, וחיים לאהבה האמיתית, המורכבת, הבוגרת.
המחיר: להרגיש את הכאב של הילד שאביו עקד אותו על מזבח הדכאון, שהדלתות של חדרי לבו נטרקו באכזבות אין קץ. להפסיק לבוז לו, להפסיק ללעוג לרגישות שלו.
קח לך
את בנך את יחידך
אשר אהבת,
פעם,
זוכר?
ותן לו
את עצמך.
ותזכר שוב, ממעמקי דכאונך באהבתך אל העולם כולו. ולך לך אל ארץ המוריה, אל גיא צלמוות, שב תחת עץ ותרעד שם בקריז התמכרותיך ולא תקום ולא תאכילן עד שיתגלה בפניך. ופגוש אותו שם כשהוא מוכה וחבול ומחכה לחיבוקך. והסר צעיפי דכאון מעיניך, ומול את ערלת לבבך, ועמוד חשוף לפני עולמך.
ובמעשה של גבורה-בין-אישית, למרות כל דחפיך לפנות לאחור,
תשלח ידך אל הנער וחבקהו אל לבך.
ציור מאת: ויליאם הול
הטקסט למעלה מושפע, ואף מצטט, מספר חשוב מאין כמותו: ׳אני לא רוצה לדבר על זה: על המורשת הסמויה של דכאון גברי ואיך אפשר להשתחרר ממנה׳ - טרנס ריל
אם אתה, או מישהו שאת.ה מכיר.ה מתמודד עם דכאון, דעו שיש מה לעשות! דכאון זו מחלה עם אחוזי ריפוי גבוהים מאוד.
אני ממליץ לצפות בסרטון הזה.
מוזמנים.ות גם לדבר איתי ולהתייעץ: 052-6894955