1. יש לנו חוק חדש בבית: אין מסכים במרחבים ציבוריים.
2. זה קצת מביך לפעמים להגיד את זה לאורחים, אבל לפעמים צריך בחיים קצת חוצפה (לקרוא במבטא יידיש)
3. לאשתי ולי יש ויכוח מה יותר ממכר ובעייתי, מסך או סוכר - על מה להתעקש עם הבת שלנו? זה פוסט שלי אז אני מחליט - ברור שמסך.
4. מכירים את תחושת הריקנות של יותר מדי זמן מסך? אין לכם מושג כמה כסף ומוחות מושקעים בלהשאיר אתכם מול המסך. המוח שלכם VS כל המשאבים של גוגל ופייסבוק. זה לא כוחות.
5. מבחינתי כל יום שמסתיים ליד מדורה, לא משנה מה קרה במשך היום, הוא יום מוצלח.
6. החורף מצאתי את עצמי כל צהריים מבקע עצים, וכל ערב מדליק אש באח. היום התמלא בעוד דברים חדשים: אני לומד נגרות בסדנה שלי, זורע, מציב קווי השקייה, קוצר עם חרמש. הגוף משתנה ומתחזק, ולא בגלל חדר כושר אלא בגלל היומיום.
7. וגם המחשבות משתנות: האם אני צריך לנסר את שארית העץ הזו כדי שתוכל להכנס לאח או שאני אבזבז יותר קלוריות מאשר ארוויח? ("קלוריה אחת מוגדרת כאנרגיה הדרושה לחמם קילוגרם אחד של מים מ-24 מעלות צלזיוס ל-25")
8. אתה לא יכול לצפות לחיות חיים מלאי לחץ, הרגלים מרוקנים, אפרוריות מוסרית ופחד, ולצפות מקצת מדיטציה או טיפול לפתור את זה. זו פשוט הגרסה החילונית לפושע עם כיפה על הראש.
9. טיפין טיפין, האושר התגנב, קטן ומתוק אבל נוכח לגמרי. צומח בין הסדקים שנפערו באדמת ההרגלים הרעים, מגשש אל האור. התנאים לאושר הם רבים ואנחנו בונים ומלבים וטומנים אותו מסמר ועוד מסמר, גפרור ועוד גפרור, זרע ועוד זרע.
10. בתמונה - הבת שלי צופה במדורת השבט
