רוני, אני, הבת שלנו והכלבים עוברים למדרשת בן גוריון, אז אתמול נסענו לחתום חוזה עם בעלי הבית, אייל ואילאיל, בביתם.
פתחנו את שער הבית עליו היה כתוב ׳זהירות, כלבה חכמה׳ ונכנסו לחצר מלאה דגלונים טיבטיים צבעוניים. כל פעם שאני רואה את הדגלונים האלה זה מרגיש לי כמו סימן - כאן זה בית שאפשר לדפוק על דלתו ולהתקבל בברכה ובחום.
באמת כך היה.
על כוס-סודה דברנו על המדרשה וצ׳י קונג, על טיך נהאת האן ועל כלבים. אייל סיפר על המפגשים שהוא עושה עם פלסטינאים כבר שנים. שהיום אלה שמתחילים להוביל את השבט שלהם היו ילדים שהוא שיחק איתם.
הוא לא אוהב את המילה אקטיביזם, זו מילה פעילה מדי, אקטיבית מדי. לפעמים פשוט רק צריך להיות, ולפגוש. כבר שנים שהוא פוגש, משחק, מביא ציוד, עוזר לשחרר טרקטור שהיה אמור להיות מוחרם. ובעיקר יוצר מפגשים. הוא מסרב לקחת צד, לבחור בין לפגוש פלסטינאים ללפגוש מתנחלים.
הוא קורא לעצמו Peace Bearer, נושא שלום. וכדי לעשות את זה, הוא לא יכול לבחור צד. הוא צריך לנשוא הכל.
אז לחיי עצמאות אמיתית
שהיא הרי חופש
משנאה
תאווה
ואיבוד הדעת
אם רוצים לעזור לו לנשוא קצת אפשר להכנס לאתר: https://www.peacebearer.net
או ליצור קשר עם אייל שני בטלפון 054-654-5351
בצד הנכון - יעקב רז (מתוך ׳כך שמעתי׳)
לעתים, ביני לביני, נדמה לי שאני בצד הנכון
אני בעד המדוכאים ונגד המדכאים. בעד צדק חברתי כמובן
בעד השלום ונגד המלחמה
אני מנסח מכתבים וחותם על אחרים
כולם, כמובן, בצד הנכון
אני פועל בחמלה, בקשב
מתנגד לשימוש בכוח
בצד הנכון לגמרי
לא מסתפק בישיבה על הכרית
מנסה לפעול מול אי שוויון ואי צדק ואטימות ועוולה גלויה וסמויה
וזו ההגשמה היומיומית
של שבועת הבודהיסאטווה שקיבלתי עלי
ובכל זאת, לפעמים אני מוטרד.
אני בצד הנכון. אז למה אני מוטרד?
ומשהו לוחש לי
הטרדה שלך אינה בשל היותך בצד נכון
או חלילה, בצד הלא הנכון
הטרדה שלך היא בשל היותך בצד כלשהו
*
גם אם הוא באמת נכון, הצד הזה
נכון לעכשיו
הוא נמצא כאן
ולעומתו יש שם
שם היריב, שהוא, כמובן, בצד הלא נכון
ואני, בצד הנכון, מנהל נגדו מאבק נכון
ופתאום יריב, פתאום מאבק
מילים שמכות שורשים עדינים
צודקים מאד
והצד הנכון מתעצם בצדקתו
ולא מבחין בהתקהות העור
בהתעבות העורקים
מעט, לא הרבה
המילים נכונות, הרגש נכון
התודעה חוקרת, בוחנת נכון
מטילה ספק, אבל צודקת
אפילו הטלת הספק נכונה
אבל אולי היא לא רואה
שהצד הנכון
לפעמים יוצא
להרוג נכון
כי הוא יודע באופן נכון
מי אויב השלום, עם מי לא נשב –
הממסדים וממשלות הזדון, וכיוצא באלה
יש גבול, אומר הנכון
הקם להורגך וכולי
והרחמן על אכזרים וכולי
ועניי עירך וכולי
וציר הרשע, כמובן
אפילו אלוהים בצד הנכון
הוא רחום ורחמן
פורש סוכת שלום
רק בצד הנכון
וכל אלה גבולה של חמלה
ומנגד, הלא נכון
הפנים שלו ברורים, קווי המתאר חדים
סימנים שאין בהם ספק
כמה נכון שהוא לא נכון
הוא לא שר אף פעם
אף פעם לא כואב לו, הוא
לא צוחק, אף פעם לא מגרד לו
הוא רק לא נכון
אבל איך שרה אם איראנית שירי ערש לתינוקה, ככה, ליד הצעצועים
איך עושים הדרוזים תרגילים באלגברה
מה מספרים הרוסים מאשדוד עלינו, הישראלים, אחר הצהריים מול הים
איך נראית תל אביב מכיוון עזה או בני ברק
מה זה די-ג’יי בשביל תלמיד ישיבה,
ומהו בית המקדש עבור הנערה מהביסטרו
מה מספר הערבי יליד יפו על יפו, מה אומרות לו האבנים הגדולות
שליד שוק הפשפשים
מה אנחנו יודעים על אהבת הארץ של מתנחלים, שמאלנים, פלסטינים.
בדואים ואחרים
ומי הם כל אלה
מי נתן בהם שמות ומתי נתנו בהם את כל הסימנים האלה
שסגרו עלינו את חייהם
ואיך האנשים האלה נוגעים באצבע רועדת בלחיו של החולה,
על הכרית, בפעם האחרונה, בשעה שעיניו כלות כבר ללכת מכאן
איך מקוננים האנשים האלה על המת, ככה, על הספה,
בין הכוס שרק עכשיו שתה ממנה, לבין הספר בצרפתית שעוד פתוח,
וכל מה שהותיר אחריו, והמלים הותיר אחריו עוד לא יושבות
ובצער אין ספק
באיזה צד הוא, הצער
מה הפנים המקוריים שלו
אולי הם דומים לשלי, כמעט תאומים
אותו הדבר ולך מצא את ההבדלים
ואם כך באיזה צד אני
אילו רגשות טעמים ניחוחות ריקודים צבעים תפילות
שירים וחלומות מעוררת האדמה הזאת בלב כל אחד ואחד מדייריה
ואיזה צד זה. כמה הוא נכון. כמה הוא לא נכון.
ולפני שאני נחפז אל מעשי הנכונים
אולי, לרגע
אפשר
בלא צד