Servings
Servings
טיולים בטבע האנושי
זה לא רעיון. זו יכולת, מיומנות, "שריר" שנלמד רק דרך התנסות.
( משפחה / חברות )
פיתוח צלילות - לגבי מה ?
ארעיות
ריקות
סבל
שחרור
או
הסתכלו עוד יותר עמוק לתוך ארעיות, ותגלו שיש לה מסר אחר של תקווה גדולה, כזה שפותח את עיניך לטבע היסודי של היקום, וליחסים יוצאי הדופן שלנו אליו. אם הכל ארעי, אז הכל הוא מה שאנו מכנים "ריק", כלומר חסר כל קיום מתמשך, יציב, קבוע; וכל הדברים, כשהם נראים ומובנים ביחסם האמיתיים, אינם עצמאיים אלא תלויים זה בזה עם כל שאר הדברים. הבודהה השווה את היקום לרשת עצומה שזורה ממגוון אינסופי של יהלומים מבריקים, כל אחד עם אינספור פאות. כל יהלום משקף בפני עצמו כל יהלום אחר ברשת והוא, למעשה, אחד עם כל יהלום אחר.
חשבו על גל בים. מצד אחד, נראה שיש לו זהות מובחנת, סוף והתחלה, לידה ומוות. מצד שני, הגל עצמו לא באמת קיים אלא הוא רק התנהגות של מים, "ריק" מכל זהות נפרדת אבל "מלא" במים. אז כשבאמת נחשוב על הגל, נבין שזה משהו שמתאפשר זמנית על ידי הרוח והמים, ושהוא תלוי בסט של נסיבות המשתנות כל הזמן. אנחנו גם נבין שכל גל קשור לכל גל אחר. לשום דבר אין קיום מובנה משלו כשמתבוננים בו באמת, והיעדר זה של קיום עצמאי הוא מה שאנו מכנים "ריקות".
חשבו על עץ. כאשר אנחנו חושבים.ות על עץ, אנחנו נוטים לחשוב על אובייקט מוגדר באופן מובהק; וברמה מסוימת, כמו הגל, זה אכן כך. אבל כשתסתכלו יותר מקרוב על העץ, תראו שבסופו של דבר אין לו קיום עצמאי. כאשר נחשוב על זה, נגלה שהוא מתמוסס לרשת עדינה ביותר של מערכות יחסים המשתרעת על פני היקום. הגשם שיורד על העלים שלו, הרוח שמנדנדת אותו, האדמה המזינה ומקיימת אותו, כל עונות השנה ומזג האוויר, אור הירח ואור הכוכבים ואור השמש - כולם מהווים חלק מהעץ הזה. ככל שתתחילו לחשוב על העץ יותר ויותר, תגלו שכל דבר ביקום עוזר להפוך את העץ למה שהוא; שלא ניתן בשום רגע לבודד אותו מכל דבר אחר ושבכל רגע טבעו משתנה בעדינות. לזה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שהדברים ריקים, שאין להם קיום עצמאי.
קיום שלוב / תיך נאת האן
אם אתה משורר, תראה בברור שענן שט לו בדף נייר זה.
בלי ענן, לא יהיה גשם;
בלי גשם, עצים לא יצמחו;
ובלי העצים, אין אנו מסוגלים להכין נייר.
הענן מוכרח להתקיים כדי שהנייר יתקיים.
אם הענן איננו כאן, גם דף הנייר לא יוכל להיות כאן.
אנחנו יכולים לומר שהענן והנייר שלובי-הוויה.
המלה “שלוּבהיוֹת” (“Interbeing”) אינה קיימת עדיין במילון, אבל אם נצרף את התואר “שלוב” עם הפועל “להיות” נקבל צורה חדשה, שלוּבהיוֹת.
בלי ענן, כאמור, לא יהיה לנו נייר ומשום כך הענן והנייר שלובי-קיום.
אם נעמיק להביט בדף הנייר, נוכל לראות בתוכו את אור השמש.
בלי אור השמש, לא יוכל היער לצמוח.
למעשה, לא יוכל לצמוח דבר.
אפילו אנחנו לא נוכל לגדול בלי אור השמש.
אם כך, אנחנו יודעים כי גם אור השמש קיים בתוך דף נייר זה.
הנייר ואור השמש שלובי-קיום.
ואם נמשיך ונתבונן נוכל לראות את החוטב שכרת את העץ והביא אותו אל המנסרה כדי שיעובד להיות לנייר.
נוכל גם לראות את החיטה.
אנחנו יודעים כי בלי הלחם לא יוכל החוטב להתקיים, לכן החיטה, שהפכה ללחם, קיימת גם היא בתוך הדף.
כך גם אביו ואמו של החוטב.
כשאנחנו מתבוננים בדרך זו, אנחנו רואים כי בלי כל אלה, לא יוכל דף נייר זה להתקיים.
כשנעמיק להביט אפילו יותר, נוכל לראות כי גם אנחנו בו.
קל לראות זאת מכיוון שכאשר אנו מביטים בדף נייר, הוא הופך להיות חלק מתודעתנו.
תודעתך נמצאת כאן וכך גם תודעתי.
לכן ניתן לומר שהכול נמצא כאן, בדף זה.
לא תוכל להצביע על דבר שאיננו נמצא כאן – זמן, מרחב, הארץ, הגשם, היסודות שבקרקע, אור השמש, הענן, הנהר, החום.
אני חושב כי המלה שלוּבהיוֹת צריכה להיכלל במילון.
“להיות” שקול ל”להיות שלוב-קיום.”
אינך יכול רק “להיות” בעצמך, לעצמך.
אתה חייב להיות יחדיו עם כל דבר אחר.
עץ החיים ועץ המוות
1