״דבר משונה קרה כשעמדתי להפוך למבוגר: המנטורים הפסיקו להופיע. במשך כמה שנים חיכיתי למנטור הבא ללא הועיל, ובמשך כמה שנים הגדילה שלי היתה קפואה בהמתנה. ואז הבנתי מה קורה. אני לא הייתי חניך יותר, אז כבר לא הייתי זקוק למנטורים. הייתי צריך להסתובב ולחפש את החיים הבאים שבוקעים מאחורי, להציע לצעירים/ות את המתנה והכשרון שקבלתי כשאני הייתי צעיר. כשהתחלתי לעשות את זה קבלתי הזדמנות חדשה להתפתח בכל מפגש עם חייהם של תלמידי״.
(האומץ ללמד - פרקר ג׳יי פאלמר)
המשפט הזה קלע בדיוק ללב הבאר שלי שעמדה ריקה כבר תקופה ארוכה מידי כי חיכתה למים של אחרים שימלאו אותה.