דרך רוחנית בוגרת יודעת למצוא את דרך האמצע בין שתי אמיתות מנוגדות

 

הלך הרוח הקפיסטליסטי רומז לנו כל הזמן שעלינו להשתפר ולהשתנות

כדי להשתפר צריך לרכוש. בשקט בשקט הוא התגנב גם ללב הדרך הרוחנית. צ׳וגיאם טרונגפה המורה הטיבטי קרא לזה ׳מטריאליזם רוחני׳. קל מאוד ליפול לבור הזה - שבו הדרך הרוחנית הופכת לעוד כלי לשיפור עצמי במקרה ״הטוב״, או שוט להלקות בו את עצמנו על החוסרים שלנו במקרה הרע.

​

מצד אחד הכל כבר כאן, טבענו הוא חופשי ומלא אהבה, לא צריך להשתנות אלא להשיל, לחשוף, להרפות ולהסכים.

​

מצד שני צריך משמעת כדי להפסיק להשאר באותו מעגל של סבל.

דווקא במה שעושה לנו טוב קשה לנו להתמיד. מדיטציה, אוכל מזין, תנועה. כנראה שאם נרשה לעצמנו להיות מה שאנחנו ׳באמת רוצים׳ כנראה שנאכל רק ג׳אנק, בשכיבה, לפני הנטפליקס.

זו תזכורת חשובה בעידן ה׳לך אחרי הלב שלך׳: לוקח הרבה זמן ללמוד לזרום בטבעיות למקומות בריאים.

 

 

שתי הגלויות האלו הן תזכורות חשובות לאיזון להולכים.ות בדרך.